אלוהים יודע למה בשעה 7:30 בבוקר לפני שאני הולכת לשיעור אנגלית מסעיר יש לי צורך לכתוב
אני עושה זאת כנראה מתוך שינה..

בכל מקרה..
ענבלי הגיעה לארץ ביום שלישי, מאז ראיתי אותה בערך 800 פעם וטוב שכך
התגעגעתי לשיחה טובה עם חברה טובה
hell yea
התגעגעתי לחברה שמכירה אותי באמת באמת ומעריכה גם את הפאקים
הוצאתי מהסיסטם שלי אני חושבת את כל הג'יפה..תודה ענבלי

בנוגע לאורן- אני לא הולכת יותר לחפור על זה..
אני לא מסוגלת וזה לא תורם לי לכלום
מי ששואל אני אומרת שפשוט אין לי כוח יותר...
אם אני בסדר אז בעצם אין צורך לחפור על זה יותר נכון?
נכון
החלטה שלי בסופו של דבר


טוב אבא שלי עומד בדלת ומחכה לי אז כל שנותר להגיד
אמן אמן שיהיה יום טוב ושיגמר מהר כי אני עייפפפפההה

צ'או

חבר שלי מזה 6 שנים ואני נפרדנו לפני שבוע.
הוא נפרד ממני.
הייתי בסדר, באמת שהייתי בסדר
אני לומדת כמו ילדה קטנה מה זה להיות ברשות עצמי, להיות עצמאית וחופשיה
אני כ"כ מותשת מלהרגיש אשמה, סמרטוט
אני רק רוצה לישון ולקום בנאדם חדש
לא רוצה יותר דאגות, לא רוצה לבכות

מעגל נסגר.

יצא שהעולם רצה שאלמד אחרי הכל ולנו, בגלל היותנו מכללה ,אין שביתה.
האמת שאם כבר להכנס לכל מערכת החינוך הזאת-אז עדיף כמה שיותר מהר
בלי לדחות יותר מדי.
הרי זה יגיע, השאלה איך זה יגיע.
פה אני עוד מוכנה נפשית , לכן אני שמחה שלא הייתה לנו שביתה.

השבוע הראשון עבר טוב, אפילו טוב מאד.
דחו לנו שיעור סטטיסטיקה לשבוע אחרי אז היה לי שבוע נטול סטטיסטיקה
ויצא לי לטעום רק מהדברים שאני באמת אוהבת-פסיכולוגיה,סוציולוגיה,פילוסופיה.
אבל הבועה, כדרכה של בועה,התפוצצה מהר מאד
היום חוויתי את חווית הסטטיסטיקה.
אני מוכת הלם, מזועזעת.
אני לא חושבת שהכרתי את המילים "גועל נפש" עד היום כמו שצריך.
סטטיסטיקה זה תערובת של-סיוט, שעמום,לא מדבר אלי,גורם לי להרגיש טיפשה.
בקיצור- קקה.
זה מה יש ועם זה נתמודד אה?
טוב שיהיה...לא חייבים להיות טובים בהכל..לא הכל חייב להיות מעניין.

הלימודים עוברים עוד איכשהו בסדר.
האנשים-יש ויש כמובן כמו בכל מקום.
אני לא אנקוט בשמות אבל אני חווה את גיל 16 שוב בגלל (ולא בזכות!) מישהי ספציפית מאד.
אלה שדיברו איתי בשבוע האחרון יודעים למה אני מתכוונת.
"כאילו וווואו איזה חננה!"
"אני חייבת שופינג עכשיו!"
"וואו את אוהבת לקרוא הארי פוטר??? לממממהה??"
אני לא יודעת אם לצחוק או לצרוח
(לא לא לבכות אני לא עד כדי כך עצובה מזה..רק קצת)
בתוכי אני בעיקר רוצה לצרוח
בחוץ אני בעיקר- "כן אני אוהבת"
"אני רוצה לישון"
(כתגובה ל-אני צריכה רוצה שופינג)
ו-"חננה-מילה שכבר לא קיימת בלקסיקון של סטודנטים-צאי מזה!"
זה עוזר לי נראה למישהו? לא
צפונית תמיד תהיה צפונית
רק כמה אפשר? ראבק אנחנו בני כמה? 22 עוד מעט 23
די, כל אחד בעיסוקים שלו ובעולם שלו וגם ככה קשה בלי שהיא תדחוף תאף ותצחק על מישהו כי הוא "חננה".
(הבהרה-לא מולו, מאחורי הגב-כן זה יותר טוב...בהה)
אני פתאם מעריכה הרבה יותר את אחותי-הילדה בת 16 וחצי ואפילו היא תפקח עיניים ותרים גבות למשמע הדברים שהבחורה אומרת.
תופעת טבע

זהו-אנשים נורמאלים חמודים שלי
משפחה חמודה נורמאלית שלי
עולם בוגר ונורמאלי שלי

אני הולכת לדפוק קצת תראש בקיר אחרי שיעור סטטיסטיקה (5 פאקינג שעות!)

אנא מכם
תלמדו-חננה-מושג שקיים איפשהו במרתף של כיתה ו'

oh and..I fucking love Harry potter betch

זהו:)

אני אוהבת להקשיב לאחרים, באמת
גם בזמנים הטובים וגם ברעים
אני גם נותנת עצות לא רעות אני חושבת.
אבל למה כשאני מנסה להשחיל מילה על עצמי פתאם השיחה נהיית משעממת?
אני משעממת?
אני-בנאדם משעמם?
אולי מישהו עם ביצים סוף סוף יגיד לי-"כן דפני את משעממת" כדי שלא אצא דפוקה כל הזמן.
באמת שלא נראה לי שאני משעממת...
לא כשאני חושבת 10 פעמים על כל מילה שיוצאת לי מהפה
לא כשאני מנסה לרצות את כולם כל הזמן
לא כשאני מסוגלת לתת 4 שעות עצות לחברה עם בעיה
לא כשאני כ"כ משתדלת לא לקטר מול אנשים
(אך ורק פה אני מרשה לעצמי)
ראבק מה אני מבקשת?
לא ליבש אותי
זהו.
מי שחושב שאני משעממת-אנא עוף מהחיים שלי או אל תבוא אלי אח"כ עם הבעיות שלך.
בחודש האחרון נהייתי הפסיכולוגית הפרטית של 2 חברות שלי, רק בלי 400 ש"ח לשעה.
אני מעיזה לצייץ משהו על עצמי, אז קוטעים אותי באמצע על שטויות או כדי לחזור לנושא הבאמת מעניין-עליו/ה.

יש למישהו רעיון מה לעשות?
כי אני על סף דמעות , אני מיואשת מהכל
אני מתפוצצת בתוכי והאדם היחיד שעוזר לי מכל הלב בלי פוזות ובלי הקדמות מיותרות זה אורן.
אני רוצה הקשבה בלי דוגמאות מהחיים של האחר, פשוט הקשבה
כנראה שרק פסיכולוג יכול לתת לזה מענה.
אני במקצוע הנכון:)



ואני באמת שואלת-י למישהו רעיון מה לעשות?

לא ישנתי כמעט בלילה
לא טוב לי
חרא

אני לא מאמינה שחודשיים וחצי לא עידכנתי פה.
פעם אחרונה שכתבתי אני חושבת שכבר הייתי מובטלת..
עברו עלי חודשיים סוריאליסטים.
הייתי מובטלת ולא היה לי משעמם
נסעתי לחו"ל לשבועיים עם חברה טובה וחזרתי עם חברה רק למפגשים עם כל החברות.
הייתי המון עם המשפחה שלי, היה כ"כ כיף איתם
גיליתי שפשוט הכי כיף איתם כי הם פשוט לא שופטים אותך , וגם אם כן הם המשפחה שלך
את לא צריכה להרשים אותם או לפחד שהם יזרקו אותך, הם שם.
שתי חברות מאד טובות שלי,הכי טובות, עברו ללונדון-כמה כיף להן כמה עצוב לי.
אני רוצה לספר על החוויה שעברה עלי בחו"ל כי אני חייבת להוציא את זה מהמערכת שלי כמו שצריך אחת ולתמיד בלי לחשוש שמי שמולי משתעמם או נמאס לו לשמוע.

טסתי ללונדון וברצלונה עם חברה.
אנחנו חברות כבר 10 שנים ומסתבר שלא הכרתי אותה.
הכרתי פתאם צדדים אחרים בה שממש לא אהבתי.
אתם מכירים את זה שאתם מבלים עם מישהו הרבה זמן ואז מגלים את השריטות הקטנות שמעצבנות?
זה ממממממש אבל ממש לא ככה.
שריטות קטנות ומעצבנות אני יכולה לקבל אפילו באהבה.
את השריטות שלה אפשר להגיד שהכרתי ולמרות זאת נסעתי איתה.
גיליתי אדם שאני לא אוהבת.
גיליתי אדם מתנשא, קר, צר אופקים,קנאי.
ועכשיו נשאלת השאלה- איך זה שאת מכירה אותה 10 שנים ועוד לא גילית את זה עליה?
התשובה- כי לא נסעתי איתה אף פעם לבד לשום מקום, אף פעם לא הייתי איתה 24 שעות ביממה
ממש אהבתי וכיבדתי אותה לפני הנסיעה מה שלא קורה עכשיו.
אם כאב לי-זה לא עניין אותה. הכי חשוב להספיק עוד ועוד מוזאונים
לשמוע תגובות כמו- "טווווובבבב..." על דברים שטותיים שאני אומרת יכולים לעורר אצלי את
אינסטינקט הכאפה. אני קצת מצטערת שזה לא קרה.
שתיקות רועמות לאורך כל הטיול. אין צחוקים, אולי פעמיים צחקנו כמו שתי מפגרות (כמו שצריך להיות) וזהו...
התנשאות מטורפת מעלי רק כי היא יותר טובה עם מפות.
what the hell?
כל דבר שהיא רוצה שנעשה זה מובן מאליו שהוא יעשה.
אם אני רוצה משהו זה קודם כל לשאול אותה ורק אח"כ לקבל אולי אישור.
זה היה הטיול שלה. לא שלה ו-שלי.
נהניתי אולי 20 אחוז מהזמן. כל שאר הזמן פשוט קיללתי אותה בלב.
היא גרמה לי להרגיש כמו לוזרית, וזה דבר שלא עושים לחברה טובה.
הדבר המינימלי זה כבוד. היא ממש לא כיבדה אותי ואת הרצונות שלי.

עכשיו ברור שגם אני לא בסדר. הייתי צריכה להגיד ,לצעוק,להתפצל
אבל לפעמים זה לא מציאותי.
אני באירופה פאקינג שיט לא בהודו או בדרום אמריקה.
זה טיול של שבועיים, איך אפשר להתפצל?
חוץ מזה שהבנתי כבר מה אני צריכה לעשות פעם הפעם שזה יקרה
ל-ד-ב-ר
לצעוק
משהו!
אני כ"כ מנסה לרצות את כולם כל הזמן שאני קצת שוכחת את עצמי איפשהו שם
נכון שזה לא בסדר ולא תקין אבל זו כבר עבודה שאני צריכה לעשות עם עצמי.
זה לא משהו שאפשר להגיד לי, זה משהו שצריך לבוא מבפנים.




התמונה הזאת היא מנת האושר שהייתה לי שם.
הייתי מול הביג בן, זה האושר שלי.

מחר אני מתחילה לימודים.
אכן כן.
ארחיב בהמשך.

גיליתי עוד כמה עובדות לא נעימות על עוד חברה שגרמו לי להעריך יותר חברה אחרת.
בקיצור-לא יודעת מה נסגר עם העולם, לא יודעת מה נסגר איתי
אני פשוט רוצה להכיר אנשים אמיתיים ולא צבועים
כאלה שאני לא אצטרך להרשים ושאוכל להיות אני לידם.

Good luck for me...

המון המון זמן לא עידכנתי פה..אני יודעת
פשוט לא ממש הייתה לי מוטיבציה ופשוט עבדתי כמו חמור בערך..

anyway

הרבה מאד קרה מהפעם האחרונה שעידכנתי.
הדבר הכי מרכזי וחשוב זה-שהתפטרתי מהעבודה.
האמת היא שדווקא לאחרונה העניינים התחילו להשתפר ואמרתי לעצמי
שאם לא הייתי מתחילה ללמוד באוקטובר אולי היה לי עתיד בחברה הזאת.
התפקיד לא היה הדבר שהכי עניין אותי אבל הוא סיפק לי המון נסיון,
הכרתי אנשים מקסימים והייתי ממש חשובה במשרד.
קיבלתי כ"כ הרבה מחמאות, כ"כ הרבה התבאסו לשמוע שאני עוזבת..
הבוס הישיר אמר לי שאני עמוד התווך של החברה.
המנכ"ל אמר שיהיה קשה למצוא לי מחליפה.
למחליפה שלי אמרו שהיא נכנסת לנעליים מאד גדולות (לא מלחיץ בכלל) אתם מבינים?
העולם משתגע
דווקא כשמתחיל להיות טוב, אני עוזבת
למה עזבתי?
כי רציתי חופש לפני הלימודים.
בכל זאת, לימודים-רק התקופה הכי דורשת ומלחיצה שיש...
אני כמובן רציתי גם לטוס.
ואכן זה קורה, אני טסה.

בהתחלה הייתי אמורה לטוס עם חברה לארה"ב לשבועיים וחצי אבל...אז היא
החליטה שהיא נוטשת אותי לטובת שבוע באירופה עם החבר.
בהתחלה כעסתי כי בכל זאת זו הייתה אמורה להיות החופשה שלי לפני הלימודים
אח"כ סלחתי לה כי אני פשוט כזו..סלחנית.
אמרתי לעצמי שבמקום לשקוע ברחמים עצמיים אני חייבת למצוא פרטנרית אחרת לטיסה.
אורן אמר שלא רוצה לטוס אז זה השאיר לי אחת מהחברות.
מפה לשם החלטתי שאני נוסעת עם ענת.
אנחנו נוסעות ללונדון ולברצלונה, צריך להיות מהמם.

השבוע (יותר נכון אתמל) נפגעתי קשות מחברה טובה.
אני לא כ"כ יודעת איך לאכול את זה שמזלזלים בי כי ממש לא מגיע לי.
מצאתי את עצמי צועקת עליה. מי שמכיר אותי יודע שאני לא צועקת.
אבל צעקתי כי נפגעתי, אני עדיין פגועה
המצב קצת מסובך ולא אוכל לפרט פה הרבה כי אני לא יודעת מי קורא את זה ומי לא...
אוכל רק להגיד שבכיתי אתמל בערך חצי יום.
רק כי חברה זילזלה בי והתנשאה מעלי.
זה פשוט משהו שאני לא סובלת.
אם את חושבת שאת מעלי-אל תהיי חברה שלי
לכי תמצאי חברים משלך ותחגגו במגדל השן שלך למעלה!!!
אבל..אני חייבת במקרה הזה לסלוח כי זה מקרה יוצא דופן.
בכל סיטואציה אחרת סביר להניח שלא היינו בקשר היום או שפשוט לא הייתי מדברת איתה.

טוב בילבלתי לעצמי את השכל פה יותר מדי
מתגעגעת לכמה אנשים-ענבלי וליזה הנמצאות בארה"ב (לא ביחד),הילה שאותה נטשתי בקומדע, גלית שגם אותה נטשתי אבל בקומסיין,ההורים החמודים שלי שטסו לחו"ל ולאורן והכלבה שלו שפשוט עושים לי טוב על הלב.

אוהבת אתכם!!

לפעמים נראה לי שאני חיה בסרט
בא לי פשוט לצאת מתוך הגוף שלי ולצפות בחיים שלי
אני רוצה לחזור למה שהייתי פעם
לילדה/נערה/אשה השמחה שהייתי
עוד מעט יבוא החופש...עוד מעט הקיץ...יהיה טוב
יש למה לחכות.

אני פשוט לא מבינה מה נסגר, באמת!
דווקא כשאני חושבת שאולי יפטרו אותי, אני מקבלת מחמאות
דווקא כשאני בטוחה ב200 אחוז שאני עוזבת, אומרים לי שאני טובה מאד ושרוצים אותי שם גם בזמן הלימודים.
כאילו מה?? מרפי יושב שם וצוחק עלי?
זה לא יכול היה ללכת קצת יותר הפוך?!
כ"כ הרבה דברים בחיים הם כאלה וזה אבסורד
היום כשהמנכ"ל אמר לי את זה לא ידעתי אם לבכות או לצחוק
לבנאדם אין מושג שבעוד 3 חודשים אני מתכוונת לעזוב, הרבה לפני הלימודים
הגעתי למסקנה שאני חייבת לעשות מה שטוב לי בתקופה הזו
ואם זה אומר להתפטר מהעבודה המסודרת שיש לי ולרבוץ בבית ולטוס במשך שלושה חודשים
זו הבחירה שלי.
אם זה מה שיעשה לי טוב- זה מה שיהיה
אני לא בטוחה שלקרוע את עצמי בעבודה שלא ממש יש לה עתיד אצלי זו המטרה שלי
זה לא מלצרות שאתה קורע את התחת לא בשביל מטרה אלא בשביל כסף נטו.
אני עובדת בחברת הייטק ומבחינתם אני צריכה לתת 100 אחוז שלי
וכרגע אפילו 50 אין לי
למרות שאני נותנת את כל כולי..עדיין אני מרגישה שהייתי יכולה לתת יותר אם זה רק היה מעניין אותי.
אבל זה לא. נקודה.

היום ראיתי את ליזה אחרי שלא ראיתי אותה חודשים
היה נחמד וכיף
קבענו לעוד שבועיים להתראות:) זה די מצחיק אבל שתינו עסוקות מאד ומתות לישון כבר ב7 בערב
שזה די עצוב אבל זה מה יש...ככה החיים כשיש לימודים/עבודה
לא נורא ליז, עוד מעט הכל יגמר ונוכל ללכת לים ולשבלול כמו שדיברנו!!!

טוב אני חייבת קצת לראות חברים בשביל קצת שפיות ואז ללכת לישון אז תסלחו לי..

אוקיי מזמן לא עידכנתי....
אז מה היה לנו השבוע?

הייתה לסבא שלי אשכרה ביום שישי.
אני נקרעת מהמוות שלו, היינו כ"כ קשורים אליו, הוא וסבתא שלי היו כמו הורים שניים לנו
לא הייתה שבת בלי לבקר אותם...אין עליהם, באמת
סבתא של נקרעה כשהוא נפטר, היא השתנתה לגמרי- מאדם שמח ומלא חן, היא נהייתה
עצבנית ועצובה.
עכשיו כמובן היא חזרה למה שהייתה כי עברו שנתיים אבל תמיד יהיה לה חור בלב ועצב.
גם אמא שלי ככה...כשסבא שלי נפטר ביום השחור ביותר לפני שנתיים,
פתאם ראיתי את אמא שלי כמו שלא ראיתי אותה מעולם, היא נראתה לי כמו ילדה קטנה שאיבדה את אבא שלה
זה היה ממש עצוב.
אז איך זה היה?
סבתא שלי חזרה הבייתה אחרי שהייתה אצלנו ומצאה את סבא שלי מת בחדר השינה על הרצפה.
אמא שלי התקשרה אליה באותו הרגע במקרה ושמעה את סבתא שלי צועקת מילים לא מובנות ובסוף-"אבא מת אבא מת".
באנו כולנו לבית שלהם , אמא שלי קיוותה שסבתא שלי טעתה וישר כשנכנסנו ראינו אמבולנסים
ואת הגופה של סבא שלי על אלונקה...
אמא שלי נכנסה לאמוק מטורף (זה בא ביום בהיר אחד, לא היינו מוכנים לזה)
כל שנה באזכרה אנחנו חוזרים לאותו יום נוראי
זה לא סבא בן90 שמת אחרי מחלה קשה או אחרי שהיה בבית אבות הרבה זמן או שמת מזקנה
זה סבא שלי שמת בגיל 72, הוא תמיד נראה לכולם הכי בריא וחזק
היה לו שיער שחור ובלורית עד ליום שמת.
יש לי כזה מן שבוע מלנקולי שבו אני נזכרת בתקופה הנוראית הזאת...

*
אהההה הנה בשורה משמחת, סיפרתי כבר?
התקבלתי ללימודים!!!!!!
YAYYAYYAY
מדעי ההתנהגות במכללה האקדמית ת"א יפו
HORAY לי!

זהו..אין לי כוח לספר על העבודה, פעם אחרת.

לצערי הרב חזרתי מלונדון
היה מדהים ברמות שאני לא יכולה לתאר
אם הייתי יכולה, הייתי נשארת שם חודש
לונדווווון מדהימה, לא ביופי אבל בסגנון חיים, בסגנון לבוש
בהכל!
אם אני עוברת לאיזשהו מקום אחר מת"א- זה רק ללונדון

קיצצצור
התקבלתי ללימודים!
HOW NICE
כן כן אני שמחה
כבר הספקתי לקפוץ על כמה אנשים בעבודה וכולם כולם שמחו בשבילי
למרות שזה אומר שאני עפה משם עוד מעט
שזה טוב בשבילי:)
GOOD NEWS
זה פשוט עשה את זה ליותר קל כי עכשיו העובדה שאני שם באופן זמני היא ממשית ולא רק השערה
איזה כיף איזה כיף

אני עייפה ברמות היסטריות
ישנתי 7 שעות ביומיים אני תיכף מתעלפת פה

:/